<h1>ספר החינוך מצוה רס"ב</h1>
<h2>דף סז.</h2>
שלא ללכת בחוקות האמורי וכן בחוקות הגוים, שנאמר [ויקרא כ'] ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם, והוא הדין לכל שאר הגוים, כי העניין מפני שהם סרים מאחרי השם ועובדין עבודה זרה. ועניין המצוה הוא שלא נתנהג כהם במלבושינו ועניינינו. וכמו שאמרו בסיפרי ובחוקותיהם לא תלכו, שלא תלכו בנמוסות שלהם, בדברים החקוקים להם כגון טיטראות וקרקסאות והאסטריאות, וכל אלו הם מיני שחוק שעושין בקיבוציהן כשמתקבצין לעשות שגעונות וזנות ועבודת האלילים. ואמרו שם בחוקות הגוי, רבי מאיר אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים, רבי יהודה בן בתירה אומר שלא תגדל ציצת הראש כהם ולא תספר קומי, כלומר שלא יגלח מן הצדדין ויניח שער באמצע, וזהו הנקרא בלורית. ונכפל זה הלאו במקום אחר במלות אחרות, שנאמר [דברים י"ב] השמר לך פן תנקש אחריהם. ולשון ספרי, השמר בלא תעשה, פן בלא תעשה, תנקש אחריהם שמא תדמה להם ותעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש, שלא תאמר הואיל והן יוצאין בארגמן אני אצא בארגמן, הואיל והן יוצאין באוכלוסין אני אצא באוכלוסין, והוא מין ממיני ציון הפרשים, ולשון ספרי הנבואה [צפניה א'] ועל כל הלובשים מלבוש נכרי. משרשי המצוה כדי להתרחק מהם ולגנות כל הנהגותיהם ואפילו במלבוש. מדיני המצוה כתבנו קצתם, והביאו זכרונם לברכה מאילו קצת עם יתר פרטיה פרק שביעי משבת ובתוספתא דשבת. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר על זה ועשה דבר מאלו הדברים שזכרנו להדמות אליהם חייב מלקות. והמתרחק מכל הנהגותיהם ומכל נימוסיהם וישים כל לבו ומחשבותיו אל השם ובמצותיו היקרות, נפשו בטוב תלין לעולם וזרעו יירש ארץ [תהילים כ"ה].
